נהג ללא רישיון נהיגה וירצה מאסר בפועל
בית המשפט העליון אישר בימים אלו את פסק דינו
של בית המשפט המחוזי והורה כי נהג שנהג ללא רישיון נהיגה ירצה מאסר בפועל.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס- נוסחה
למיליון הראשון
עו”ד נועם קוריס כותב על
איגוד האינטרנט ועל לשון הרע
במסגרת הבקשה מתבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב'
השופט י' ליפשיץ), מיום 30.1.2017
בעפ"ת 39164-12-16, בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה על קולת העונש שגזר בית
משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופטת כ' פאר גינת), מיום 17.11.2016 בפל"א 7366-02-16, כך שעונשו
של המבקש הוחמר והושתו עליו 7 חודשי מאסר בפועל תוך הפעלת עונש מאסר מותנה בן 7
חודשים (שהושת בתאריך 11.1.2015 במסגרת פל"א 7809-09-14 (להלן: הרשעתו
הקודמת)), מתוכם 3 חודשים בחופף, היינו 11
חודשים מאסר בפועל; 40 חודשי פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה; 10 חודשי פסילה
על תנאי למשך 3 שנים; קנס בסך של 2,000 ש"ח.
ביום 21.2.2016 הוגש לבית משפט השלום לתעבורה
כתב אישום נגד המבקש, המייחס לו עבירות של נהיגה בפסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת
התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2א' לפקודת ביטוח
רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף
10(א) לפקודה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 18.2.2016 נהג המבקש בשעות אחר
הצהריים ברחוב שדרות סיני בחיפה, וזאת כאשר הוא פסול מלהחזיק או מלקבל רישיון
נהיגה בעקבות הרשעתו הקודמת. בנוסף נטען כי רישיונו של המבקש פקע כבר בשנת 2001
וכי הוא נהג ללא תעודת ביטוח כדין. העבירות שיוחסו למבקש נעברו בעת שריצה עבודות
שירות שהושתו עליו בגדר הרשעתו הקודמת.
ביום 8.4.2016 הורשע המבקש על פי הודאתו בבית
משפט השלום לתעבורה. נוכח העובדה שעונש מאסר על תנאי היה תלוי מעל ראשו בגין
הרשעתו הקודמת, בית המשפט הורה כי שירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו טרם שייגזר
דינו. ביום 6.10.2016 הוגש התסקיר במסגרתו נמסר כי המבקש בן 52 ובעל נסיבות
משפחתיות מורכבות. הוא נוטה להתנהגות אימפולסיבית, מתקשה לשמור על איפוק במצבים
שונים ואינו מפנים את השלכות התנהגותו על סביבתו. למבקש עבר תעבורתי מכביד והוא
ריצה בעבר עונש מאסר בגין עבירות אלימות אשר במהלכו למד קרוא וכתוב ועבר הליך
טיפולי בנושא אלימות. שירות המבחן התרשם כי המבקש לוקח אחריות לביצוע העבירה ומביע
צער וחרטה על מעשיו. הוא מסר לשירות המבחן כי הוא מעוניין להמשיך ולהשתקם, וכי
שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח עלולה לפגוע בסיכוייו לעשות כן. להתרשמות שירות
המבחן, ללא הליך טיפולי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פורצת גבולות בעתיד. על
כן הומלץ להימנע מהטלת מאסר בפועל בעניינו. כן הומלץ על הארכת המאסר המותנה, הטלת
צו מבחן למשך שנה, שילובו במערך טיפולי והטלת צו שירות לתועלת הציבור.
גזר דינו של המבקש ניתן ביום 17.11.2016,
במסגרתו נקבע כי מתחם הענישה בעבירות בהן הורשע, נע בין מאסר בפועל של 15 ימים
ופסילה בת 6 חודשים, לבין מאסר בפועל של 18 חודשים ופסילה בת 60 חודשים. בתוך כך,
נקבע כי חרף עברו הפלילי והתעבורתי המכביד, חומרת העבירות בהן הורשע והתנהגותו
ה"משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט", בנסיבות העניין יש
לתת משקל לנסיבותיו האישיות ולכך שהודה ולקח אחריות על מעשיו וליתן עדיפות לאינטרס
השיקומי. לפיכך, בית המשפט אימץ חלק ניכר מהמלצותיו של שירות המבחן וגזר עליו את
העונשים הבאים: הארכת המאסר המותנה שהושת עליו במסגרת הרשעתו הקודמת; צו מבחן למשך
24 חודשים; צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 400 שעות; 40 חודשי פסילה מלקבל או
מלהחזיק רישיון נהיגה; פסילה מותנית; קנס בסך של 2,000 ש"ח.
ביום 19.12.2016 ערערה המשיבה על קולת העונש
לבית המשפט המחוזי. במסגרת ערעורה טענה המשיבה כי שגה בית משפט השלום בכך שחרג
לקולא ממתחם העונש ההולם, כמו גם בכך שלא הפעיל את העונש המותנה שהיה תלוי ועומד
נגד המבקש. נטען כי למבקש עבר פלילי ותעבורתי כבד וכי הוא שב ומפגין זלזול בוטה
בשלטון החוק תוך סיכון המשתמשים בדרך. זאת ועוד, התסקיר בעניינו לא היה תסקיר
חיובי ולא ניתנה כל אינדיקציה להיתכנות כי הוא אכן ישנה את דרכיו, פרט להצהרתו כי
יעשה כן. מנגד טען המבקש כי לא בכדי בחר בית משפט השלום לאמץ את האפיק השיקומי
בענייננו. הוא שב על נסיבותיו האישיות ועל נכונותו להשתקם בגינן יש להשאיר את גזר
הדין על כנו.
ביום 30.1.2017 קיבל בית המשפט המחוזי את
ערעורה של המשיבה והשית על המבקש את העונשים המנויים לעיל. במסגרת פסק הדין נקבע,
בין היתר, כי:
"אין מדובר בעבירה שנעשתה ב'היסח הדעת'
או ללא מחשבה ותכנון מוקדם. מפתחות הרכב לא 'נחתו' לידיו של המשיב 'כך סתם' וכך גם
האפשרות לעשות שימוש ברכב שבו נהג בעת האירוע. מדובר אם כן בעבריין תנועה סדרתי
אשר שב ומפר ברגל גסה את הוראות החוק במודע וכאשר תלוי ועומד מעל ראשו מאסר על
תנאי לתקופה של 7 חודשים."
בית המשפט הוסיף וקבע כי נוכח עברו התעבורתי
ועברו הפלילי של המבקש, לא היה מקום להליכה כה משמעותית לקראתו, כשם שעשה בית משפט
השלום. זאת בדגש על כך שהתסקיר שהוגש בעניינו מעיד על היותו אדם אימפולסיבי,
המתקשה להפעיל שיקול דעת ואיננו מכבד סנקציות פליליות. בית המשפט הוסיף בהערת אגב
כי באחת מהרשעותיו הקודמות (תת"ע 9851-05-15) המבקש הורשע בנהיגה ללא רישיון
נהיגה בתוקף, על אף שבאותו עניין היה מקום להרשיעו אף בעבירה של נהיגה בזמן פסילה.
עוד נקבע כי אין כל מניעה ליישם את המלצת שירות המבחן באשר לשילובו בהליך שיקומי,
אך זאת בין כותלי בית הסוהר. פסק דין זה הוליד את הבקשה שלפנַי.
בערעור שנדון בימים אלו בבית המשפט העליון,
טען המבקש שבית המשפט המחוזי שגה עת הביא בין מכלול שיקוליו גם את העובדה שבמסגרת
אחת מהרשעותיו הקודמות היה מקום להעמידו לדין גם בעבירה של נהיגה בפסילה, מלבד
העבירה של נהיגה ללא רישיון בתוקף בה הועמד לדין במסגרתו. בנוסף, היה על בית המשפט
להורות לשירות המבחן להכין תסקיר משלים בעניינו, במסגרתו יתייחס להתקדמות ההליך
הטיפולי בו החל. בית המשפט גם לא נתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות, ובכללן, היותו
אב לעשרה ונסיבותיו המשפחתיות הקשות, כמו גם לטענתו, לפיה ביצע את העבירות
המיוחסות לו בעת שאחד מבניו אושפז, ובהיותו נתון בעיצומה של סערת רגשות. כן היה על
בית המשפט המחוזי להעניק משקל משמעותי יותר להמלצת שירות המבחן בעניינו. המבקש
הוסיף וטען כי טרם ניתן פסק הדין מושא הערעור, הוא החל בביצוע צו השירות לתועלת
הציבור שהושת עליו ועל כן, בית המשפט לא היה מוסמך להשית עליו מאסר בפועל.
המדינה טענה מנגד, כי דין הבקשה להידחות באשר
היא עוסקת כל כולה בעניינו הפרטני של המבקש ואינה מעלה שאלה משפטית עקרונית בעלת
חשיבות ציבורית. העונש שהושת על המבקש ניתן לאחר שבית המשפט המחוזי שקל את כלל
הנסיבות הנדרשות לעניין, לרבות נסיבותיו האישיות, והוא מצוי בתוך מתחם הענישה שקבע
בית משפט השלום. המשיבה גם הפנתה לגיליון ההרשעות של המבקש והוסיפה כי העבירות
בוצעו בעוד עונש מאסר מותנה מרחף מעל ראשו של המבקש ובעת שטרם סיים את ביצוען של
עבודות שירות שהושתו עליו במסגרת ההרשעה הקודמת.
בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה וקבע שיישום
העקרונות המפורטים מלמד כי הבקשה הנוכחית אינה נמנית על אותם מקרים חריגים
המצדיקים מתן רשות ערעור, שכן טענותיו של המבקש אינן חורגות מעניינו הקונקרטי. יתר
על כן, איני סבור כי נגרם למבקש עיוות דין או כי קיימים שיקולי צדק המצדיקים את
קיומו של הליך שיפוטי נוסף. בענייננו, העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממדיניות
הענישה הנהוגה והמקובלת במקרים כגון אלה (ראו למשל: רע"פ 280/16 רדיע נ' מדינת
ישראל (19.1.2016); רע"פ
2588/16 שלבאיה נ' מדינת ישראל (19.9.2016)).
די בכך אפוא כדי לדחות את הבקשה.
למעלה מן הצורך ציין בית המשפט העליון, כי גם
לגופם של דברים, דין הבקשה להידחות. ולא נפל פגם בכך שבית המשפט המחוזי בחר שלא
לאמץ את המלצת שירות המבחן בעניינו של המבקש. תסקיר שירות המבחן משמש כלי עזר חשוב
בידי בית המשפט ומסייע לו לעמוד על נסיבותיו האישיות של הנאשם ועל סיכויי שיקומו.
עם זאת, התסקיר מהווה המלצה בלבד ואינו מחייב את בית המשפט, אשר בוחן מגוון
שיקולים רחב יותר מזה ששוקל שירות המבחן בהמלצתו (רע"פ 1756/16 ימיני נ' מדינת
ישראל (16.3.2016); ע"פ
1170/15 פלוני נ' מדינת ישראל (11.1.2016);
רע"פ 459/17 אבו נג'מה נ' מדינת ישראל (23.1.2017)).
זאת ועוד, קבע בית המשפט העליון, שאין לקבל את
טענתו של המבקש באשר למשקל שניתן, לטענתו, לעמדה שהביע בית המשפט המחוזי לפיה באחת
מהרשעותיו הקודמות היה מקום להרשיעו בעבירה של נהיגה בפסילה, חלף עבירה של נהיגה
ללא רישיון בה הורשע בפועל. ראשית משום שהדברים האמורים נאמרו בהערת אגב בלבד.
שנית, עברו הפלילי של המבקש (הכולל 7 הרשעות קודמות אשר בגין חלקן ריצה מאסר
מאחורי סורג ובריח) כמו גם עברו התעבורתי (הכולל 9 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה,
מתוכן 6 הרשעות בגין נהיגה ללא רישיון תקף או נהיגה בזמן פסילה) מכביד עד מאוד
ומעיד על דפוס עברייני חוזר, והתוצאה הראויה אליה הגיע בית המשפט המחוזי לא הושפעה
כלל מהבעת העמדה לגבי אותו ההליך האמור. עוד ראוי לציין, כי העבירות שיוחסו למבקש
בכתב האישום מושא הבקשה שלפנַי, נעברו עת שהמבקש טרם סיים את ריצוין של עבודות
השירות שהוטלו עליו במסגרת הרשעתו הקודמת, ובעת שעונש מאסר מותנה מרחף מעל ראשו.
כל אלו מעידים על זלזול רב בחוק מצד המבקש ועל היעדר נכונות לתקן את דרכיו.
בית המשפט העליון גם לא מצא ממש בטענתו של
המבקש לפיה החל בריצוי עונש צו השירות לתועלת הציבור שהושת עליו, ועל כן לבית
המשפט המחוזי לא הייתה סמכות להמיר את עונשו לעונש מאסר בפועל. טענה זו נדונה
ונדחתה באריכות בפסק דינו של בית מהשפט המחוזי. יתרה מכך, סעיף 213(1) לחוק סדר
הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע באופן מפורש כי רשאי בית משפט של
ערעור להטיל על נאשם כל עונש שהערכאה הקודמת הייתה מוסמכת להטיל, בין אם הוא החל
לשאת בעונש שהטילה עליו הערכאה הקודמת או סיים לשאתו, ובין אם לאו. על כן, אין
מקום לטענה כי בית המשפט המחוזי פעל שלא בסמכות.
בסופו של יום, בית המשפט העליון דחה את הערעור
והורה לקיים את עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש.
עו”ד נועם
קוריס בעל תואר שני
במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם
קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה